הגשת תביעת ביטוח חבות מעבידים בפני בית המשפט

כאשר חברת הביטוח מחליטה לדחות, שלא כדין, תביעה לפי פוליסת ביטוח חבות מעבידים, ניתן להגיש נגדה תביעה בפני בית המשפט.

על כן, חשוב לוודא מלכתחילה שנימוקי הדחייה של חברת הביטוח הינם אכן שלא כדין, כלומר, אינם נכונים מבחינה עובדתית ו/או משפטית וזאת על מנת להבטיח קיום עילת תביעה מתאימה למבוטח.

לשם כך מומלץ להתייעץ עם עו"ד שבקי בדיני הביטוח בכלל ובפוליסות חבות מעבידים בפרט. במידה ויסתבר שיש מקום להגיש תביעה כזו.

איך מגישים תביעת ביטוח חבות מעבידים בפני בית המשפט?

יש להגיש את תביעת ביטוח חבות מעבידים בפני בית המשפט הרלוונטי לפי דיני הסמכות המקומית והעניינית אשר קבועים במסגרת כללי סדרי הדין.

ככלל, תביעה עד לסך של 2.5 מליון ₪ תוגש בפני בית משפט השלום ומעל סכום זה, לבית המשפט המחוזי.

במסגרת כתב התביעה יש לפרט את הנימוקים לפיה דחתה חברת הביטוח את התביעה הראשונית שהוגשה בפניה ובמקביל את טענות המבוטח אשר מפריכות וסותרות את נימוקי חברת הביטוח.

בהקשר זה חשוב לדעת שבהתאם להוראות המפקח על הביטוח, על חברת הביטוח לשגר למבוטח את הודעת הדחייה של תביעתו תוך 30 יום ולפרט בהודעת הדחייה את כל נימוקיה לדחייה.

בנוסף, עליה לפרט את תנאי הפוליסה, או התקנון, התניה, או הסייג, שנקבעו במועד ההצטרפות או במועד חידוש הכיסוי הביטוחי, או הוראות הדין, עליהם מסתמכים נימוקי הדחייה, ככל שהם נסמכים עליהם.

עד מתי ניתן להגיש תביעת חבות מעבידים בפני בית המשפט?

את תביעת ביטוח החבות מעבידים יש להגיש תוך 3 שנים בלבד ממועד קרות הביטוח ולא תוך 7 השנים שחלות בדרך כלל בתביעות אזרחיות רגילות.

עוד חשוב לזכור שמירוץ תקופת ההתיישנות נעצר אך ורק עם הגשת התביעה בפני בית המשפט ולא עם הגשת התביעה הראשונית לחברת הביטוח וזאת גם לא במקרה בו נערך מו"מ כלשהו עם חברת הביטוח.

לפיכך, יש להקפיד ולא לפספס את תקופת ההתיישנות בביטוח חבות מעבידים גם בזמן שפונים לחברת הביטוח וכן כשמנהלים עמה מו"מ כלשהו.

מגמת הפסיקה לגבי תביעות כנגד חברות הביטוח

כידוע, האינטרס המובהק של חברות הביטוח הינו לדחות ככל הניתן את התביעות המוגשות בפניהן, על מנת להימנע מתשלום תגמולי ביטוח למבוטחים ובכך להגדיל את הריווחיות שלהן.

גם בתי המשפט בארץ מודעים היטב לעובדה זו ועל כן פותחו בפסיקה מספר כללים אשר נועדו להגן על המבוטחים מפני התנהגות בלתי הוגנת מצד חברות הביטוח ועל מנת לגשר על חוסר האיזון המובנה שקיים בין חברות הביטוח למבוטחים.

בין היתר, נקבעו כללים שונים בכל הקשור לפרשנות פוליסות ביטוח, אשר קובעים שבמידה ונוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, אז יש לפרשו כנגד מנסחה, כלומר, כנגד חברת הביטוח.

עוד נקבע שיש לפרש את החריגים של הפוליסה באופן מצומצם וכי יש להעדיף פרשנות שמקיימת את הפוליסה מאשר פרשנות ששוללת ומבטלת את תחולתה ועוד.

במסגרת הליך ת.א. 55774/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' לוי צ'לבי בע"מ, נדונה השאלה מתי חברת הביטוח רשאית לחייב את המבוטח / המעסיק בדמי השתתפות עצמית בגין הוצאות משפטיות.

האם בכל מקרה, כפי שטענה חברת הביטוח, או רק במקרה ותביעת העובד נגדו נדחתה, כפי שטען המבוטח / המעסיק?

זאת, לאור סעיף בפוליסה שקבע כי "בכל מקרה של תביעה שתעמוד לתשלום, ישא המבוטח בהשתתפות עצמית כנקוב ברשימה. כמפורט לגבי כל פרק או חלק של פרק. אם יחול כיסוי נזקי טבע על יותר מחלק אחד מחלקי הכיסוי, תחולנה השתתפויות העצמיות המפורטות בסעיף [...]".

בית המשפט קבע כי מלשון תנאי הפוליסה לא עולה כוונה ברורה, מאחר והביטוי תביעה שתעמוד לתשלום אינו חד משמעי.

לפיכך, לא ברור האם השתתפות עצמית תחול בגין תביעה ככל שתוגש, כטענת חברת הביטוח, או האם היא תחול אך ורק בגין תביעה בה תקבע חבותו ואחריותו של המבוטח, בגינה יידרש לשלם תגמולי ביטוח, כטענת המבוטח.

בית המשפט אימץ במקרה זה את הפרשנות של המבוטח לפיה אין לחייב את המבוטח בתשלום השתתפות עצמית כאשר נדחתה התביעה נגדו וזאת בהתבסס על תכלית ההסכם, שיקולים ציבוריים ומדיניות ראויה וכן לשון הפוליסה.

כמו כן, הקביעה נעשתה בהסתמך על הכלל לפיו במקרה של מחלוקת וספק יש לפרש את פוליסת הביטוח נגד מנסחה. כלומר, יש לפרש את הפוליסה במשמעות הנוחה יותר למבוטח.