פוליסת ביטוח מנהלים כוללת שני כיסויים ביטוחיים, ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה וזאת מעבר למרכיב של חיסכון פנסיוני.
כאשר חברת הביטוח מחליטה לדחות שלא כדין תביעת ביטוח מנהלים שמוגשת אליה לפי אחד משני המרכיבים הביטוחיים הללו, ניתן להגיש נגדה תביעה בפני בית המשפט.
עם זאת ובמידה ותקופת התיישנות עילת התביעה מאפשרת זו, מומלץ לפנות קודם לכן ישירות לחברת הביטוח, על מנת לנסות לשכנעה מחוץ לכתלי בית המשפט לקבל את התביעה.
במידה והפנייה הישירה לחברת הביטוח לא צלחה, ניתן להגיש כנגדה את התביעה וזאת כפי שיוסבר להלן.
את תביעת ביטוח מנהלים יש להגיש בפני בית המשפט המתאים לפי הסמכות המקומית והעניינית שלו וזאת בהתאם לכללי סדרי הדין שנקבעו בחוקים ובתקנות הרלוונטיים לכך.
לשם כך מומלץ להגיש את התביעה בפני בית המשפט באמצעות עורך דין שבקי בדיני ביטוח ובפרט בביטוח מנהלים.
במסגרת כתב התביעה יש לפרט את הנימוקים לפיה דחתה חברת הביטוח את התביעה הראשונית שהוגשה בפניה ובעיקר את הטענות אשר מפריכות וסותרות את נימוקי חברת הביטוח, תוך הסתמכות על ראיות עובדתיות והוראות הדין הרלוונטיות.
יש להגיש את תביעת ביטוח המנהלים תוך 3 שנים בלבד ממועד קרות הביטוח, מאחר שתקופת ההתיישנות לפי פוליסות ביטוח הינה 3 שנים ממועד הולדת עילת התביעה ולא תוך 7 השנים שחלות בדרך כלל בתביעות אזרחיות רגילות.
כמו כן, חשוב לזכור שמירוץ תקופת ההתיישנות בביטוח מנהלים נעצר אך ורק עם הגשת התביעה בפני בית המשפט ולא עם הגשת התביעה הראשונית לחברת הביטוח. תקופת ההתיישנות איננה נעצרת גם במקרה בו ונערך מו"מ כלשהו עם חברת הביטוח.
לפיכך, יש להקפיד ולא לפספס את תקופת ההתיישנות גם בזמן שפונים לחברת הביטוח ובכל עת שמנהלים עמה מו"מ כלשהו.
במידה והזמן דוחק, יש להגיש את התביעה כנגד חברת הביטוח באופן מיידי בפני בית המשפט ולוותר על האפשרות לערוך עמה מו"מ לפשרה וללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים.
במידת האפשר, יהיה ניתן לערוך עמה את המו"מ לפשרה גם לאחר הגשת התביעה.
אין זה סוד שחברות הביטוח שואפות לדחות ככל הניתן את התביעות המוגשות בפניהן וזאת על מנת להימנע מתשלום תגמולי ביטוח למבוטחים ובכך להגדיל את הריווחיות שלהן.
בדומה לציבור הרחב, גם בתי המשפט מודעים היטב לעובדה זו ועל כן הם משתדלים להגן ככל הניתן על המבוטחים מפני מקרי דחייה בלתי מוצדקים על ידי חברות הביטוח.
לשם כך גם נקבעו בפסיקה כללים שונים לטובת המבוטחים בכל הקשור לפרשנות פוליסות ביטוח, אשר נועדו, בין היתר, לגשר על חוסר האיזון שקיים שבין חברות הביטוח למבוטחים.
כללים אלו קובעים, למשל, כי במידה ונוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, אז יש לפרשו כנגד מנסחה, כלומר, כנגד חברת הביטוח.
עוד נקבע שיש לפרש את החריגים של פוליסת ביטוח המנהלים באופן מצומצם וכי יש להעדיף פרשנות שמקיימת את הפוליסה מאשר פרשנות ששוללת ומבטלת את תחולתה.