כאשר מגישים תביעה לפיצוי כספי מאת חברת הביטוח בגין אובדן כושר עבודה, אחת המשוכות הראשונות שיש לעבור היא משוכת ההתיישנות. שכן, תביעה מסוג זה, ככל תביעה אחרת בתחום הביטוח ובכלל, נתונה למבחן ההתיישנות.
התיישנות משמעה כי ככל שחלף פרק זמן המוגדר בחוק בין מועד האירוע לבין יום הגשת התביעה, הרי שהתביעה התיישנה והנתבע רשאי לטעון כי אינו חייב לפצות את התובע אך ורק מפאת סיבה זו. יודגש כי הפטור מחובת התשלום הוא מוחלט ולא ניתן לכפות על הנתבע אחרת.
הנה כי כן, בביטוח אובדן כושר עבודה, תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים. כך מורה סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981.
משמע, היה וחלפו מעל שלוש שנים מיום מקרה הביטוח, קרי, המועד בוא איבד המבוטח את כושר עבודתו, עומדות לו שלוש שנים להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח. ככל שחלף מועד זה, רשאית חברת הביטוח להתנער מחובתה לפצות אותו וזאת בטענת ההתיישנות בלבד.
חשוב לדעת כי בדיני אובדן כושר עבודה, התיישנות אינה מחייבת את הקביעה כי המבוטח איבד לחלוטין את זכותו לתבוע את חברת הביטוח. ברוב המקרים, השפעתה של תקופת ההתיישנות הינה בכך שהמבוטח אינו זכאי לתבוע את חברת הביטוח רטרואקטיבית לתקופה העולה על שלוש שנים.
ויוסבר, ברוב פוליסות הביטוח מסוג זה, אובדן כושר העבודה נבחן מדי חודש בחודשו. כלומר, כל חודש מחדש זכאי המבוטח לפיצוי בגין כך שהוא היה במצב של אובדן כושר עבודה. משכך, הדין קובע כי מדובר בעילת תביעה מתחדשת. כלומר, התובע זכאי לתבוע את חברת הביטוח בכל חודש מחדש בגין החודש שחלף. וזאת בתנאי אחד ולפיו המבוטח היה במצב של אובדן כושר עבודה כפי הגדרתו בפוליסת הביטוח.
לאור עובדה זו כי מדובר בעילה מתחדשת, הרי שכל עוד המבוטח נמצא באובדן כושר עבודה, התביעה אינה מתיישנת לעולם, אלא רק זכותו מוגבלת להגיש תביעה עד לתקופה של שלוש שנים אחורנית.
בד בבד עם האמור לעיל נבהיר שככל שחלפו מעל שלוש שנים מן המועד האחרון בו היה המבוטח באובדן כושר עבודה, הרי שהתביעה התיישנה לחלוטין.
מבוטחים רבים אינם מודעים לעובדה כי בעת שהם פונים לחברת הביטוח בדרישה כי זו תפצה אותם בגין אובדן כושר עבודתם, הרי שתקופת ההתיישנות ממשיכה לרוץ. משכך, במקרים לא מועטים הסתבר, כי המבוטחים ניהלו עם חברת הביטוח שיחות והחלפות מסמכים במשך תקופה ארוכה ואשר נמשכה מעל שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. ואז, כאשר הגישו תביעה לבית המשפט, התגלה להם כי תביעתם התיישנה.
לכן, כלל חשוב בדיני ההתיישנות של פוליסות הביטוח הוא שעל מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות, הרי שקיימת חובה על המבוטח להגיש את תביעת אכ"ע בבית המשפט. רק תביעה כנגד חברת הביטוח אשר תוגש בבית המשפט המוסמך תעצור את מרוץ ההתיישנות.
1. היעדר ידיעה - על פי החוק, כאשר מבוטח אינו מודע לזכויותיו ולרבות זכותו להגיש תביעה בגין אובדן כושר עבודה, מירוץ ההתיישנות מתחיל רק ביום שהוא מודע לזכויותיו. דוגמא לכך היא מבוטח אשר אינו מודע כלל לעובדה כי יש לו פוליסת ביטוח מסוג זה.
2. הסכמה - כאשר חברת הביטוח הודיעה מפורשות ובכתב למבוטח כי היא אינה טוענת לתקופת ההתיישנות או כי היא מסכימה להארכתה. במקרים רבים, כאשר עורכי הדין מתחילים לייצג מבוטחים שונים, הם פונים ישירות לחברת הביטוח ומבקשים את הסכמתה לעניין תקופת ההתיישנות.
3. היעדר יכולת לתבוע - כאשר המבוטח נמצא במצב אשר שולל ממנו את יכולת התביעה, הרי שתקופת ההתיישנות אינה נמדדת. דוגמא לכך היא מבוטח השרוי במצב נפשי מורכב ולמשל דמנציה מתקדמת.
4. פנסיית נכות - כאשר קיימת למבוטח פוליסה מסוג של פנסיית נכות, הרי שברוב המקרים הפוליסה אינה כוללת רכיב התיישנות מסוג זה.
5. תום לב - כאשר נמצא כי חברת הביטוח התנהלה בחוסר תום לב מופגן כלפי המבוטח או אפילו הטעתה אותו בעניין תקופת ההתיישנות או זכויותיו על פי הפוליסה, הרי שבתי המשפט נוהגים לאשר את הארכת תקופת ההתיישנות ולהתיר למבוטח לתבוע את מלוא זכויותיו.
שימו לב, תקופת ההתיישנות המוכרת לכם כתקופה בת שבע שנים אינה חלה על תביעות מסוג זה. בביטוחי אובדן כושר עבודה ניתן לתבוע עד שלוש שנים אחורנית. מדובר בתקופה קצרה משמעותית ועל המבוטחים להיערך בהתאם.
על מנת להבטיח כי תקבלו את מלוא הזכויות המגיעות לכם ולא תיכשלו בהשגת הפיצוי המתאים מחברת הביטוח, חשוב להיוועץ עם עורך דין הבקיא בדיני הביטוח ובפרט בביטוחי אכ"ע.