סוגיה חשובה אשר כל מבוטח סיעודי חייב לשים לנגד עיניו, היא כי גם תביעת ביטוח סיעודי נדונה להתיישנות. משמעות העובדה כי תביעה התיישנה היא בכך שחברת הביטוח פטורה מלשלם למבוטח פיצוי כספי ורק מטעם זה בלבד.
מבוטחים רבים אינם מודעים לסוגיית ההתיישנות ובלא מעט מקרים נמצא כי תביעות ביטוח סיעודי נדחו אך ורק מפאת התיישנותן.
בכל הנוגע לתביעת ביטוח סיעודי הרי שסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מורה כי היה וחלפו שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח הסיעודי, הרי שהתביעה התיישנה. התקופה אשר תחילתה ביום מקרה הביטוח ועד לחלוף שלוש שנים, נקראת "מירוץ ההתיישנות".
לא אחת מתעוררת מחלוקת בין המבוטחים לבין חברות הביטוח וזאת בכל הנוגע לשאלה, מהו מקרה הביטוח המזניק את מירוץ ההתיישנות?
בפסיקה נקבע כי מאחר שביטוח סיעודי הינו חוזה אשר במסגרתו חברת הביטוח מתחייבת לפצות את המבוטח כל חודש מחדש והכול בתנאי שהוא עדיין במצב סיעודי, הרי שמדובר בעילת תביעה מתחדשת.
לפיכך, כל עוד המבוטח נמצא במצב סיעודי, הרי שתביעתו אינה מתיישנת.
יחד עם זאת, יודגש כי בכל מקרה, למבוטח עומדת זכות תביעה רטרואקטיבית של עד שלוש שנים בלבד.
על מנת להמחיש את ההבדל בין התיישנות לרטרואקטיביות, נבחן מקרה שבו מבוטח היה סיעודי במשך ארבע שנים ואת תביעתו הגיש בחלוף שנה אחת לאחר מכן. במקרה שכזה, תביעתו לא התיישנה, שכן חלפה רק שנה אחת מן המועד האחרון בו היה סיעודי. אבל, הוא זכאי לתבוע רק בגין שנתיים בלבד בהן היה סיעודי.
המחוקק אשר היה ער לעובדה כי הוא קובע תקופת התיישנות קצרה ובת שלוש שנים בלבד, קבע מנגד כי אסור לחברת הביטוח לקצר את התקופה. מכאן יוצא כי כל חוזה ביטוח ובו סעיף הקובע תקופת התיישנות הקצרה משלוש שנים בביטוח הסיעודי, הרי שסעיף זה מבוטל.
את מירוץ ההתיישנות עוצרים אך ורק באמצעות הגשת תביעת הביטוח הסיעודי לבית המשפט. כל פעולה אחרת ושלא נעשית בהסכמת חברת הביטוח, לא תמנע מתביעת ביטוח סיעודי להתיישן והיא מעמידה את המבוטח בסכנה כי תביעתו תידחה.
תביעת ביטוח סיעודי ניתן להגיש גם באמצעות בני המשפחה
על מנת להבטיח כי כל מבוטח סיעודי יוכל לממש את זכותו על הפוליסה, נקבע כי גם בני משפחתו של המבוטח הסיעודי יוכלו לתבוע את חברת הביטוח מכוח הביטוח הסיעודי. זכות זו עומדת לבני המשפחה גם במצב שבו המבוטח נפטר וגם היא כפופה כמובן להתיישנות ורטרואקטיביות.
על אף הכלל הנוקשה לפיו תביעת ביטוח סיעודי מתיישנת בתוך שלוש שנים, הרי שקיימים מספר אמצעים אשר באמצעותם ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות:
מבוטח שהינו קטין - כל עוד המבוטח קטין, מירוץ ההתיישנות יתחיל רק בהגיעו לגיל 18 שנים.
המבוטח חסר מודעות לזכויותיו - כאשר המבוטח אינו מודע לזכויותיו על פי הפוליסה או כי הוא זכאי להגיש תביעת ביטוח סיעודי, הרי שמירוץ ההתיישנות לא יחול על התקופה בו הוא היה חסר מודעות.
מבוטח הלוקה בנפשו - חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע, באופן עקרוני, כי כל עוד המבוטח לוקה בנפשו או בשכלו, הרי שתקופה זו לא תמנה במירוץ ההתיישנות.
הסכמת חברת הביטוח - כאשר חברת הביטוח נתנה הסכמה מפורשת בכתב לויתור על טענת ההתיישנות או הארכתה, הרי שניתן להאריך את תקופת ההתיישנות.
חברת הביטוח חסרת תום לב - ככל שימצא כי תביעה התיישנה בשל התנהגות חסרת תום לב מצד חברת הביטוח, הרי שבתי המשפט נוהגים לדחות את טענת ההתיישנות.
אכן, התיישנות תביעת ביטוח סיעודי הינה בגדר סוגיה מורכבת והיא כוללת למעשה הרבה סוגיות נלוות. לפיכך, חשוב כי בכל מקרה שבו נשקלת הגשת תביעת ביטוח סיעודי, תיעשה היוועצות עם עורכי דין הבקיאים בתחום ובעיקר כאלה המנוסים מול חברות הביטוח.
רק עורך דין בקי ומנוסה בדיני הביטוח הסיעודי יוכל להבטיח ללקוח את הסיכוי המרבי לזכות בתביעת ביטוח סיעודי.